ניסן לברון

הציווי "והגית בו יומם ולילה" פירושו שיהודי חייב לעסוק בתורה בכל רגע ביממה, חוץ מהזמן שהתורה מחייבת אותו לעסוק בדברים אחרים.

לימוד התורה נחשב ביהדות כהעיסוק הנעלה ביותר, שבזכותו מתקיים העולם. כנאמר: "אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי" ובגללו ה' בחר בנו. הקב"ה מעיד בתורתו שהוציאנו ממצרים ולקחנו להיות לו לעם "על מנת שתהיו עמלים בתורה".

כיון שהתורה היא בעצם נשגבת מעולמנו החומרי, למרות היותה נגישה לנו בספרות התורנית, אין אפשרות להצליח בלימוד התורה ללא התמסרות והשקעה אישית, ולפעמים גם מסירות נפש. האדם נדרש לוותר במידה מסוימת על מותרות ונוחיות אישית, ולהשקיע מאמץ רוחני, שכלי ואפילו רגשי.

עם זאת, יש לזכור שלימוד התורה נמנה בדברי חז"ל כ"דברים שאין להם שיעור", כדי להדגיש לנו שיתכנו מצבים בחייו של אדם בהם הוא יהיה חייב ללמוד יותר או פחות, ולכן התורה לא קבעה כמות ושיעור מסוים למשך לימוד התורה אלא הכוונה כללית כנ"ל. כיון שישנם מצבים בחייו של אדם בו אותה תורה עצמה מחייבת אותו לעסוק בו בדברים אחרים, והעיסוק בהם לא יחשב לו כביטול תורה אלא אדרבא כחובה, כמצווה, ומעל הכל – כעשיית מה שה' רוצה ממנו באותו זמן. למשל, מצוות שאין מישהו אחר שיעשה אותן, "מצווה שאינה יכולה להיעשות על ידי אחר". ובאותם זמנים עליו לזכור כי "אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון ליבו לשמים". ואף על פי כן עליו להתפלל שה' יסיר ממנו את המניעות מלעסוק בתורה.

כל לימוד תורה הוא חשוב וקדוש, אך לאור ניסיונות ימינו חשוב לעסוק גם בנושאים הבאים:

  1. לימוד על גדלות הבורא
  2. על חסדיו עימנו ועם הבריאה
  3. גדלות נפש האדם, כוחותיו וכיצד להתמודד עם חולשותיו
  4. הקשר החזק עם הבורא שיכול להיות לכל יהודי, וכיצד לפתחו

וכדומה.