ניסן לברון

זוג שמקדיש זמן איכות לטיפוח הקשר הזוגי המשמח, על בסיס נתינה ונאמנות – מתכון טוב להצלחה

לפני כמאתיים שנה חי בעיירה קטנה בבולגריה, על גדות הדנובה, הרב אליעזר פאפו, שהיה פוסק ומקובל, בעל הנהגות קדושות. והנה, בספרו "פלא יועץ" שהוא ספר מוסר והדרכה, אנו מופתעים למצוא את המילים הבאות: "אהבת איש ואשה – הוא דבר שבחובה שתהא ביניהם אהבה עזה".

כוונת הרב היא שכדי להגשים את מטרת הנישואים, שהיא חיבור ואחדות בין בני הזוג, צריך שתהיה ביניהם משיכה להתאחד, והיא האהבה.

אולי תתפלאו, אבל גם ההלכה מכוונת אותנו לכך. הרמב"ם כתב שחכמי ישראל מצאו לנכון לצוות (!) על הבעל לאהוב את אשתו:

"וכן ציוו חכמים שיהיה אדם מכבד את אשתו יותר מגופו, ואוהבה כגופו"; (משנה תורה, נשים, אישות, פרק טו).

דומה שאת האשה אין צורך לצוות על כך, כי אשה מטבעה נקשרת ומסורה לבעלה.

*

כיצד מטפחים ומחזקים את האהבה הזו, בחיי היום יום?

הבסיס לקיום האהבה היא השותפות הנאמנה ואיכות הקשר הזוגי. כלומר, נתינה והענקה לשני את מה שהוא צריך, ויחס של חיבה ונעימות.

רבים מגדולי התורה כתבו על עומק ההבנה, והקרבה הנפשית והרגשית, שצריכים לשרור בין בעל לאשה. ומה יצא מקרבה עמוקה כזו אם לא אהבה?

בואו נתבונן: כשאני קשוב לצרכיו של בן הזוג, ומשתדל למלא אותם בסבר פנים יפות וברוח טובה, אני גורם לו סיפוק ואושר, וטבע האדם לאהוב את מי שגורם לו את אלה. זה מתכון מצויין לפריחת אהבה. אדם שטוב לו ומקבל כל מה שהוא צריך, יאהב את מקומו ולא ילך למקום אחר.

בפרט כשאני לצידו גם בזמנים קשים חלילה – אז נבחנת האהבה, אם היא אמיתית. אהבת אמת היא אהבה שקיימת גם בזמנים קשים, של התמודדות. אהבה אמיתית נבחנת בשעת הצורך הגדול. כשצד אחד צריך מאוד את עזרתו של הצד השני, ולא יכול להחזיר לו כעת תמיכה. מי ישאר בשטח ויתמוך בבן/בת זוגו, או יסוג אחור? האוהב האמיתי ישאר ויסעד את בן/בת זוגו בכל מצב.

*

אבל על הבסיס והיסוד של נתינה בכל עת צורך, צריך לתת את 'התבלין' של נעימות הקשר. בלעדי זה קצת קשה לתת לאורך זמן. אפשרי, אבל קשה.

'תבלין' חשוב מאוד לנעימות הקשר הוא שיהיה לזוג את הזמן שלהם ביחד, לבנות את הקשר כך שיהיה אישי, עשיר ומשמח לשני הצדדים. זמן זה צריך להיות מיועד להם בלבד ללא הפרעות, והוא אמור להיות מקור של שמחה והעשרה אישית לשניהם. זמן בו מעניקים אחד לשני תובנות ורגשות של עידוד, תמיכה, הבנה, השתתפות וכדומה. כל זוג ימצא לו את הדרכים המתאימות והאהובות עליו – יש שיצאו לטיולים למקומות נעימים, או צעידה יחד תוך כדי שיחה; יש שיעדיפו להישאר בבית לשיחה, ארוחה, לימוד משותף וכדומה. העיקר שיצאו מפעילות זו עם הרגשה טובה.

ישנם זוגות, שבמרוצת החיים קשה להם למצוא את הזמן לפעילות זו, אך צריך לראות את זה לא כעול המוטל עליהם, כעוד מטלה, אלא כדבר שהוא לטובת שניהם, כחוויה נעימה, מרעננת ויקרה. כמו שכל דבר יקר צריך התייחסות מיוחדת, השקעה ושמירה, כך גם הקשר הזוגי.

האמת היא שטיפוח הקשר שתואר כאן מעלתו גבוהה מאוד גם מבחינה רוחנית, והוא אחד האופנים של השראת השכינה הקדושה בין בני הזוג, ומהם לסביבתם. כדברי מקובל גדול אחר, החיד"א, שכשבעל מכבד ומשמח את אשתו הוא מכבד "את השכינה".

ועם כל הקדושה העצומה שיש בנישואים, בחיי היום-יום של הזוג נכון לנקוט ביחס נעים, מסביר-פנים וידידותי, ולא לתת לידיעתנו את המעלות הגבוהות, לגרום לאווירה כבדה ולא-שמחה בבית. שמחת החיים היא רגש חשוב בחיי היהודי, וצריכה לתפוס מקום נכבד בזוגיות.

אליבא דאמת, לבני זוג בריאים בנפשם ההולכים בדרך התורה לא צריכות להיות בעיות משמעותיות של שלום בית. אך מה קורה אם אחד מבני הזוג אינו במצב שמאפשר את הקשר האיכותי והשמח, בגלל מידות לא טובות, חולשה נפשית, מחלה קשה וכדומה? אכן קורה שיש לאחד מהם בעיה מהותית, רגשית, או אפילו נפשית, המחבלת בקשר. ראיתי כמה זוגות כאלה, בהם היה פער גדול בין אחד לשני ביכולת לפתוח קשר חיובי.

זה מצב שאינו קל, אבל זו הזדמנות לבן הזוג השני לעשות דבר שערכו גדול מאוד בעיני ה' – להתעלות מעל כל הקשיים ולשמור על מצב חיובי ככל האפשר, בזוגיות ובמשפחה בכלל. זה חסד גדול מאוד עם הצד השני, כי הוא לא מעניק כעת, רק מקבל. אבל בן הזוג שנרתם לטיפוח הנישואין הללו לבל יכשלו, ושומר על קיום ה'משכן מעט' שבביתו, יזכה לשכר גדול מה'.

לעומת זאת, יש זוגות שעברו משברים שונים ויצאו מהם מאוחדים ואוהבים עוד יותר, בגלל שהבינו את הערך והתועלת העצומה שתוענק לשניהם מקיום קשר בריא, וחשו מחוייבות ואחריות לשמרו.

לבני זוג ההולכים בדרך התורה לא צריכה להיות בעיה לאהוב אהבה עזה. זה טבעי שאהבתם תהיה מפותחת וחזקה מאוד, הולכת ועולה. כי כמו שהתורה היא אינסופית כך גם ההליכה בדרכיה היא יניקה ממעיין אין-סופי, שהשפעתו הטובה לעולם לא תיגמר.