ללמוד ולעשות

ניסן לברון *

לאחר שחרורם של לוחמי "נצח יהודה" שנעצרו בפרשת תחנת הדלק, פניתי אליהם במכתב אישי המובא כאן, המסכם את הפרשה ולקחים חשובים העולים ממנה

(בתצלום: בני וחברו מול אולם בית הדין הצבאי)

עד שזה לא קורה לך, אתה לא יודע כמה זה יכול להיות חמור.

בני, לוחם בגדוד נצח יהודה (הנח"ל החרדי), חזר עם חבריו לנשק מניחום אבלים. הם עצרו למנוחה קצרה בתחנת דלק ליד רהט, ולטענתם זיהו איום בדקירה וסכנת חטיפת נשק מקבוצת בדואים במקום. הלוחמים בדקו את הבדואים והתעמתו איתם. הבדואים הגישו תלונה למשטרה, וחוקרי מצ"ח לקחו את בני וחבריו מעמדות השמירה שלהם בגזרת רמאללה – לכלא ולחקירות ממושכות, כאילו מדובר בכנופיית פשע, ולא בלוחמי צה"ל שביטחונם של נשים ותינוקות בשומרון הופקד בידיהם.

משפחות החיילים, ואני ורעייתי בתוכם, עברו חודשיים קשים. דיונים ארוכים בבית משפט מול תביעה עויינת, איומים ברצח מצד בדואים, ומולנו הבנים ששלחנו לצבא בתום לב – מובלים באזיקים כפושעים, וחשופים לאיומים ברצח מצד בני מיעוטים בכלא הצבאי.

את פרטי הפרשה, הכתבות בתקשורת, ווידאו שהסרטנו בבית הדין וברהט ניתן לראות בבלוג שפתחנו במיוחד כאן.

התביעה הצבאית האשימה את בני וחבריו ב"ערימה" של האשמות חמורות. רוב המשפטים מעין זה נגמרים בהרשעה וענישה קשה, ולכן למרות שהלוחמים לא עשו דבר חמור, הם נאלצו להסכים לעסקת טיעון "ולהודות באשמה" – לא כי זו האמת, אלא כדי לא לקבל עונש חמור יותר.

לאורך כל הפרשה ניסיתי לשמור על ראייה יהודית-אמונית, ולהימנע מגישה בכיינית המאשימה רק את הממסד המשפטי ב"עוול". אמנם אין ספק שהמחיר האישי של מי שהממסד נטפל אליו הוא גבוה, אבל אין חושך בלי אור, וכיהודים אנו מחפשים תמיד את האור.

האור שסופו לגבור.

לכן כתבתי את המכתב הבא ושלחתי אותו לבני, חבריו והוריהם:

אחי היקר, לוחם נצח יהודה,

אני אבא לחבר שלך ופונה אליך באופן אישי.

יחד עברנו את התקופה הקשה של הדיונים בבית "הדין" (כביכול), והמעצר. ליבי יצא אליכם כשראיתי את ההשפלה שעברתם, בידי אנשים שלא מתקרבים אפילו למה שאתם עושים למען העם שלנו. אנשים שיושבים בנוח במשרדים ממוזגים – שולחים לכלא לוחמים שמסכנים את עצמם יומם ולילה – כדי שהם שבמשרדים יוכלו לישון בשקט.

אבל צריך לזכור שאנו לא חיים במדינה שמחוייבת לתורה ולהלכה. אם היו הולכים לפי התורה, אתם לא הייתם נעצרים. אין ספק שנעשה לכם עוול. ה' הטוב יכפר בעד.

האמת, שהם בסך הכל כלי בידיו של היצר הרע, לצער יהודים טובים. והם לא מודעים לכך. אלה שכלאו אותכם, אינם הראשונים, הרבה ניסו להזיק לנו: המצרים, האשורים, הבבלים, היוונים, הרומאים, הצלבנים, האינקוויזיציה, הנאצים, הרוסים, הטרור האיסלאמי. מספיק?…

הם לא הצליחו למוטט אותנו, ולא יצליחו אף פעם.

איך אני יודע?

כי ה' הבטיח בתורה.

הנה, חזרנו מהגלות לארץ שלנו, ואנו חיים וקיימים כאן, בניסים גלויים.

אז מי שומר עלינו מכל האוייבים, אם לא הקב"ה?

אמנם: יש אנשים שנשלחו לעולם עם קשיים. כל מצוה אחת שלהם, חשובה כמו הרבה מצוות של מישהו אחר. גם הקושי שעברת עכשיו, זה חלק מהסבל שעוברים יהודים בדורנו. נתגבר גם על זה!

מה שרציתי לומר לך הוא, שאתה יהודי חזק, ואתה יכול לבנות לעצמך חיים טובים. מכאן ולהבא נסתכל על העתיד. נלמד לקח מהעבר, ונהיה אופטימיים לגבי העתיד.

למה אופטימיים? כי אתה בן לעם היחידי היקר של הקב"ה. אתה כבר ביחידת העילית של העולם כולו: העם היהודי. הקדוש ברוך הוא באמת אוהב אותך יותר מכולם. והרי אין יותר חזק וגיבור ממנו. מי ישווה לו?

אז כשאנו בידיו, אנו בידיים טובות.

לכל אחד מאיתנו יש גם אבא למעלה (בנוסף להורים היקרים שלך), אבא חזק מכל דבר אחר בעולם, שרוצה מאוד שנצליח בחיים, שנקים משפחות טובות, נתפרנס בכבוד, ונקיים תורה ומצוות בשמחה.

ועם ישראל הוא היחידי בעולם שיודע, מתוך התורה, אין לחיות חיים בריאים באמת.

אגב, עם כל הגבורה שלנו, יש אצלנו גם רחמים על כל יצור אנוש (לדוגמה: דוד המלך ושר צבאו, שהיו לוחמים גיבורים והענישו קשות את הגויים שיצאו נגדם, עם כל זה היו קוברים את חללי האוייב "מרחמנות ומחמלה", ולדוד המלך קראו "המלך החסיד" משום כך (מלכים א' יא, טו. במפרשים שם).

ב"ה, העם שלנו הולך לכיוון טוב. יותר ויותר צעירים יקרים מתחזקים באמונה. אפילו בפרשה הקשה שעברנו, הרבה דברים טובים התגלו. הרבה אנשים טובים נרתמו לעזור לנו.

היכן שאתה הולך, תדע שה' איתך, ורוצה אותך ושיהיה לך טוב.

חזק ואמץ. בהצלחה.

מוזמן לשמור על קשר.

ידידך,

ניסן לברון