ללמוד ולעשות

ניסן לברון * אם לימוד התורה קריטי להצלחת חיילי ישראל, מדוע בחורי הישיבות יוצאים לחופשת 'בין הזמנים'? מדוע לא יישארו ללמוד ברצף?

מהו בין הזמנים?

בעולם הישיבות 'זמן' הוא כינוי לתקופת לימודים רצופה של כמה חודשים, בדומה לסמסטר. שנת הלימודים בישיבה מחולקת לשלושה 'זמנים', ובין זמן לזמן יש חופשה הנקראת בין הזמנים. בעולם הישיבות מעדיפים את הכינוי 'בין הזמנים' על פני המילה חופשה, כדי להדגיש כי אין חופש מלימוד התורה. בין הזמנים הוא דבר משני, בין תקופות הלימוד שהן העיקר. בין הזמנים מקובל גם בישיבות הדתיות-לאומיות, ראו למשל כאן וכאן.

הקדשת חיים

כדאי להכיר קודם את מציאות החיים של בחורי הישיבות. של מגיל 14 עד שנות ה-20 המוקדמות הם מקדישים את עצמם ללימוד התורה. יש מהם שממשיכים ללמוד שנים רבות לאחר מכן, כאברכי כולל, בתנאים חומריים לא קלים.

סדר היום בישיבות הוא נוקשה וחוזר על עצמו מדי יום. תחילתו בשש וחצי בבוקר והוא נמשך עד 11 בלילה לפחות. בשנים התוססות ביותר בחייהם של גברים צעירים, בחורים אלה מתיישבים לעיין שעות ארוכות בטקסטים עתיקים, במאמץ שכלי רב. לימוד התורה מתקיים גם בשבתות. הם חיים כך כמעט ללא יציאה מבניין הישיבה, בתנאי מגורים ומזון שלפעמים לוקים בחסר. בסיום השנים הללו לא מצפה להם טיול ארוך בחוץ לארץ, כפי שנוהגים צעירים ישראליים לעשות, אלא נישואים וכניסה לעול גידול משפחה.

בני הישיבות לא מפיקים תועלת חומרית מהיותם בישיבות. הם נמצאים בהן, בהקרבה עצמית, בגלל האמונה שהתורה הכרחית לקיומו של כל יהודי ושל עם ישראל.

מנוחה הכרחית

כל מכונה צריכה הפסקות מפעולה, אחרת הבלאי והשחיקה שלה יהיו מהירים. בצבא, טנקים חייבים לקבל טיפול, את הנשקים מוכרחים לנקות, וגם הלוחמים צריכים לנוח ולהתרענן. לכן לוחמים מקבלים חופשות, כגון רגילה, מיוחדת ועוד.

הלימוד בישיבה נמשך חודשים רבים במשך השנה. זמן החורף, למשל, נמשך חמישה חודשים רצופים. עמל לימוד התורה דורש מאמץ שכלי גדול מאוד עד כדי כך שחכמינו ציינו שהתורה "מַתֶּשֶׁת כֹּחוֹ שֶׁל אָדָם" (סנהדרין כו, ע"ב). חופשת בין הזמנים נועדה לאפשר לבחורי הישיבה לנוח ממאמץ הלימוד, להיות קצת בביתם עם משפחתם, ולאגור כוחות להמשך הלימוד. לימוד התורה הוא בעל חשיבות עליונה, אבל המנוחה הכרחית כדי להמשיך בלימוד.

את ההבנה שלפעמים ביטולה של תורה מאפשר את קיומה לאחר מכן אנו מוצאים בתלמוד, שם מובא שרבא הנחה את תלמידיו להישאר בביתם בימי תשרי וניסן, ולטפל באיסוף התבואה והפירות, שנעשה באותם ימים, כדי שיוכלו להתפנות ללימוד התורה בשאר ימי השנה (ברכות לה, ע"ב). גם הרמב"ם כתב על הצורך לאפשר למוח האדם לנוח מדי פעם ממאמץ שכלי (שמונה פרקים, ה).

לימוד תורה – גם בבין הזמנים

מתוך הכרה בחשיבות הלימוד, גם בבין הזמנים בני ישיבות רבים ממשיכים ללמוד, בלי שמחייבים אותם. בערים רבות הוקמו 'ישיבות בין הזמנים', בהן לומדים חצי יום, ובשאר הזמן הבחורים נחים או עוסקים בפעילות פנאי. יש גם 'ישיבות לילה', בהן לומדים בלילות, עד אור הבוקר.

גדולי התורה מפרסמים תמיכה בישיבות הללו וקוראים להשתתף בהם. למשל, הרב דב לנדו, ממנהיגי עולם התורה, כתב: "גם בבין הזמנים צריך ללמוד. אמנם יש צורך במנוחה, וגם צריך לעזור בבית לקראת פסח, שזה בוודאי מצווה, אבל ברור שצריך ללמוד בזמן הפנוי, שלא יהיה רפיון מלימוד התורה" (יתד נאמן, א' ניסן תשפ"ד, עמ' 20).

טיולים

בחורי הישיבות הם בני נוער, שעדיין בתהליך חינוך לקראת בגרות מלאה. נוער זקוק מטבעו לפעילות פנאי. עם זאת, גדולי התורה מדריכים את בני הישיבות לצאת לטיולים רק במסגרת הישיבה או המשפחה, ושהטיולים עצמם יתקיימו בצורה מאופקת, כראוי לבני תורה. ראו למשל את מכתבם של הרבנים חיים קנייבסקי וגרשון אדלשטיין, זצ"ל, בתשפ"א,  ואת קריאתו של הראשון לציון הרב יצחק יוסף בתשפ"ד.

בשעת חירום

בעיתות חירום ומלחמה קוראים הרבנים לקצר את בין הזמנים ולהקדים את החזרה ללימוד בישיבות, על מנת להרבות זכויות של לימוד תורה במערכה נגד האויב. כך נעשה בימי מלחמת ההתשה, במלחמת יום הכיפורים, במבצע חומת מגן, במלחמת לבנון השנייה, במבצע צוק איתן ובמלחמת חרבות ברזל.

במצב חירום ממש גדולי התורה הורו לבני הישיבות ללמוד ללא הפסקה. ראו לדוגמה את דבריו של הראשון לציון הרב יצחק יוסף: "אחי ורעי בני התורה… ביותר בימים אלו, כאשר קול מלחמה נשמע… חובת השעה לאמץ חיילים לתורה בכל תוקף ועוז, להשבית אויב ומתנקם, להגן בכוח התורה על עמנו" (השיעור השבועי, גיליון מס' 432, תשפ"ד).

לפעמים גדולי התורה קובעים שבני הישיבות יצאו לבין הזמנים למרות המצב הביטחוני המתוח. החלטה זו נעשית בזהירות ובשיקול דעת רב, לא מתוך חוסר רגישות למתרחש במדינה, אלא בהכרה בצרכי עולם הישיבות, כדי שיוכל למלא את תפקידו החשוב לאורך זמן. רוב גדולי התורה בישראל הם אנשי חינוך מובהקים שמלמדים תורה בישיבות, ומכירים היטב את הנוער ואת הדרוש לו.

ערך לימוד התורה

מאמר זה נכתב כהסבר, לא כהתנצלות או התגוננות. אין ספק שלימוד התורה מגן על עם ישראל גם מבחינה ביטחונית. עובדה זו מוזכרת במפורש בכמה מקומות בתורה ובדברי חז"ל.

אבל לימוד התורה אינו כספומט או פוליסת ביטוח, שאם הכנסת או שילמת כך וכך, תקבל מיד משהו שתראה בעיניים. הוא משהו עמוק ומתמשך לאורך חיי האדם והאומה, והתורה אומרת שכל יהודי חייב בו.

הישיבות קיימות כדי לחנך בני נוער כיצד לחיות כיהודי שומר תורה ומצוות, שהתורה היא מרכז חייו. זה תפקידן. אחת התוצאות של לימוד התורה המתקיים בהן היא סגולת ההגנה על עם ישראל, אבל זה אינו תפקידן העיקרי, ולכן אין מקום לטענה מדוע הן מפחיתות בלימוד זה בבין הזמנים.

כפי שראינו, כדי שתלמידי הישיבות יוכלו להמשיך לשאת בעול הרוחני הזה שנים רבות הם חייבים לנוח מדי פעם, והלימוד נמשך גם בימי החופשה.

לדעתי צריך לברך על כך שיש קבוצת יהודים כזו, שמקדישה את עצמה ללימוד תורת ישראל שנים רבות ומועילה בזאת לעם ישראל בכמה היבטים.

קישור למאמר זה: https://wp.me/p5rmAC-Iw

בתמונה הראשית: ישיבת מאור התלמוד, רחובות (צילום: אברהם הרפז cc sa by)