ללמוד ולעשות

ניסן לברון *

שעת לילה מאוחרת. אני פוסע על אבני המדרכה של רחוב צדדי בשכונת בית-וגן בירושלים. איפה הבית? הנה הוא, מצאתי. בית רגיל בשורה חדגונית של בתים בשכונה.

כאן גר האדמו"ר מאמשינוב, אליו הלכתי לשאול מהי דרך הלימוד המתאימה לי ולחברי בכולל. היה זה לפני שנים רבות, הייתי אברך צעיר, בעל-תשובה, והרגשנו קצת חוסר סיפוק בצורת הלימוד הנוכחית שעיקרה עיון בסוגיות הגמרא. רצינו להתמקד יותר בלימודי חומש, אמונה, הלכה, וחסידות.

הנה אני בתוך הדירה. דירה צנועה, ריהוט לא יומרני. בחדר המגורים, האדמו"ר מקבל אותי בברכת שלום, מושיב אותי לשלחן ומתיישב מולי בטבעיות. אנו לבד בחדר והוא מקשיב לדברי.

מחוץ לחדר עמדו אנשים נוספים שבאו להתקבל אצל האדמו"ר, ואני ודאי לא רציתי לקחת יותר מדי מזמנו היקר של גדול בישראל, אך הוא מיוזמתו מצא לנכון לתת לי כארבעים דקות (!) בהן לא הסתפק רק במתן תשובה לשאלה, אלא התעניין ושאל בנעימות על עוד תחומים בחיי. שאל, העיר, הדריך ועודד.

כשלובנו כל הדברים, נפרדתי ממנו בכבוד רב ויצאתי ללילה הקר, בהרגשה של התרוממות הנפש ושהייתה לי הזכות לקבל חיזוק רוחני מאדם גדול ומיוחד.

"לא כדאי לוותר על לימוד גמרא בעיון, שהוא היסוד של לימוד התורה בעם ישראל. לפחות חלק מסדר הלימוד כדאי שיהיה מוקדש לזה" – ענה האדמו"ר לשאלתי.

*

יש ישיבות שאינן מחנכות ללימוד גמרא בעיון. אמנם רק מי שמכיר היטב את התלמיד המסוים יכול לדעת מה מתאים לו, אבל האדמו"ר מאמשינוב ביטא את אחד היסודות בעולם התורה: אין תחליף ללימוד גמרא בעיון.

קטונתי מלמנות את מעלותיו, אך ליבי אומר לי שדווקא לימוד מורכב ומפרך זה, בו הלומד חייב להתעלות ולהעפיל אל מעל רמתו השכלית הנוכחית, דווקא הוא שפותח ומפלס בנפש הלומד נתיבים חדשים וטהורים יותר שיעמדו לעזרתו כל ימי חייו. מאז ומתמיד הקפידו בעם ישראל על לימוד גמרא בעיון, וכנראה שהוא זה (בנוסף, כמובן, לאמונה האיתנה) שנתן לבני עמנו את הכלים הנפשיים לצלוח את מבוכי העולם המורכב והעוין שסבב אותם – ואותנו. ומסתבר שהוא היסוד של "המוח" היהודי הנודע. החזו"א באגרותיו ובספרו "אמונה ובטחון" כתב רבות על כוחו הגדול וחשיבותו של לימוד זה.

נכון שאם הדבר לא מתאפשר, ואצל תלמידים שברור לאחר בדיקה יסודית וכנה שלימוד זה הוא מעבר לכוחותיהם – אז צריך לעבור לגמרות קלות יותר. וכמו שהיו וישנם בעמנו קבוצות של יראים ושלמים שלומדים את אגדות "עין יעקב" וכדומה. אבל חשוב לבדוק היטב כל מקרה לגופו, כי תלמיד שעם קצת עזרה ועידוד יכול ללמוד גמרא בעיון ולא עשה זאת (אפילו במשך זמן מוגבל) הפסיד כלי יסודי וחשוב ביותר בהתפתחותו הרוחנית כיהודי.

תמונה: סופר סת"ם בירושלים, בתחילת המאה העשרים.